פסק-דין בתיק בר"ע 10586-04-11

1.     לפנינו בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית הדין האזורי בחיפה מיום 18.10.11 (ב"ל (חיפה) 22093-04-10, כבוד סגנית הנשיא, השופטת איטה קציר).

כללי

2.     בקשת רשות הערעור, מושא הבקשה להארכת מועד זו, עניינה בפסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה דחה בערעור על החלטת הוועדה הרפואית לעררים (נפגעי עבודה); בית הדין האזורי דחה את הטענה כי הוועדה לא התייחסה לממצאי בדיקת ה-MRI וקבע כי טענה אחרת של המבקש הינה רפואית ומטעם זה יש לדחותה.

3.     ביום 6.4.11 הגיש המבקש הבקשה דנא; המבקש טען כי הבקשה הוגשה באיחור בשל קבלת פרוטוקול מדיון הוועדה מיום 9.12.09 (להלן: "הפרוטוקול"), אשר לא הומצא לו טרם כך, במהלך חודש פברואר 2011.

4.     המשיב טען  בתגובתו, מיום 19.5.11, כי המבקש פנה לבית הדין באיחור של כמעט חמישה חודשים, וכי המבקש ידע על קיומו של הפרוטוקול עוד קודם לכן, הן מפני שהיה בידו פרוטוקול אחר, אשר בו נכתב כי הוא בא בהמשך לפרוטוקול והן מכיוון שבדיון בפני בית הדין קמא הוצג בפניו הפרוטוקול.

עוד טען המשיב כי טענות המבקש אינן עולות לכדי 'טעם מיוחד' להארכת המועד וכי, מכיוון שהחלטת בית הדין קמא מבוססת על הכרעות קודמות של בית דין זה - הרי שסיכויי בקשת רשות הערעור נמוכים.

בנוסף, טען המשיב, כי אף ממועד המצאת הפרוטוקול עד להגשת בקשה זו - חלפו למעלה מחודשיים וכי איחורים אלו יש בהם כדי "תקלות במערכת היחסים שבין עורך דין ללקוח" אשר בהן אין כדי "טעם מיוחד" להארכת מועד.

5.     המבקש טען בתשובתו כי לא היה בידיעתו קיומו של הפרוטוקול עד למועד הדיון וכי סיכויי הערעור טובים.

דיון והכרעה

6.     על פסק דין שניתן לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א ל חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב ], התשכ"ח-1968, ניתן לערער ע"י הגשת בקשת רשות ערעור. המועד להגשת ערעור על החלטה של בית דין אזורי נקבע בתקנה 75(א) לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין) התשנ"ב-1991 (להלן: " התקנות"):

"בקשה לרשות לערער על פסק דינו של בית דין אזורי לפי סעיפים 64א, 127לד או 200א לחוק הביטוח הלאומי, תוגש תוך שלושים ימים מיום שניתן פסק הדין, אם ניתן בפני המבקש, או מיום שהומצא לו, אם ניתן שלא בפניו."

בהתאם לרישומי תיק בית הדין, הומצא פסק הדין למבקש ביום 25.11.10 ואשר על כן המועד האחרון להגשת בקשת רשות ערעור עליו הוא יום 26.12.10 ומשהוגשה הבקשה ביום 6.4.11 - הרי שהוגשה באיחור.

מחוקק המשנה נתן דעתו למקרים מעין אלו וקבע, בתקנה 125 לתקנות:

"מועד או זמן שקבע בית הדין או הרשם לעשיית דבר שבסדר הדין או שבנוהג, רשאי הוא, לפי שיקול דעתו ובאין הוראה אחרת בתקנות אלה, להאריכו מזמן לזמן, אף שנסתיים המועד או הזמן שנקבע מלכתחילה; נקבע המועד או הזמן בחיקוק, לרבות בתקנות אלה, רשאי הוא להאריכם מטעמים מיוחדים שיירשמו".

לעניין "הטעמים המיוחדים" שבגינם ניתן להאריך מועד הקבוע בחוק או בתקנות נקבע בעא"ח (ארצי) 56/05 :

 "אין בנמצא, בחוק או בפסיקה, רשימה סגורה של טעמים העולים כדי "טעם מיוחד". ספק אף אם ניתן לגבש נוסחה נוקשה אשר כוחה יפה לכל המקרים. אשר על כן, יש לבחון כל מקרה על נסיבותיו הוא".

לעניין זה נקבעו על ידי בית המשפט העליון ב ע"א 6842/00 עקרונות מנחים להגדרת "טעמים מיוחדים" שהינם:

  "...במקרה שבו סוכלה הכוונה להגיש ערעור, עקב אירועים שהנם מחוץ לשליטה הרגילה של בעל הדין (מוות, מחלה). טעם מיוחד קיים אף במקרה בו התחולל אירוע שאינו צפוי מראש, ולא ניתן להיערך אליו מראש. גם מצב דברים שבו טעה בעל הדין ביחס למצב המשפטי או העובדתי, כלול בקטגוריה זו, ובלבד שהטעות אינה טעות מובנת, מאליה טעות הניתנת לגילוי על ידי בדיקה שגרתית, שהגשת כל כתב טענות מחויבת בה".

במקרה דנן, המבקש ציין את קבלת הפרוטוקול כ'טעם מיוחד' בעטיו איחר בהגשת הערעור.